מאת חיים רמון
שני מאפיינים חשובים מבדילים את חיים רמון מרוב שאר המנהיגים, בעבר או בהווה: ראשית, הוא לקח חלק פעיל כמעט בכל החלטה חשובה שהתקבלה בישראל בארבעת העשורים האחרונים. כחבר כנסת, כשר, כיושב ראש ההסתדרות, כמשנה לראש הממשלה, כמשענת למנהיג, כאופוזיציה למנהיג – תמיד היה רמון בלב העשייה: מאוסלו ועד ההתנתקות, מחוק הבריאות ועד לרפורמה בהסתדרות, מגדר ההפרדה ועד היציאה מלבנון, מהתרגיל המסריח ועד המפץ הפוליטי של קדימה. רמון הוא לא אחד שמחכה לראות מה יקרה. הוא גורם לדברים לקרות.
המאפיין השני שמייחד אותו הוא שהאיש אומר מה שהוא חושב. ישר בפנים. כך בנאום הלווייתנים, שחזה את קריסתה הסופית של מפלגת העבודה; כך במאבקו הנחרץ נגד המהפכה החוקתית, שהפך אותו לחריג במחנה השמאל. רמון לא מכבס מילים, לא מתעטף בשתיקה, לא מפחד מאמת לא פופולרית. הוא לא מפחד מהמחנה היריב ולא מהמחנה שלו, והוא לא מהסס ללכת נגד הרוח.
זאת הסיבה שהספר שלו מרתק. הוא היה במקומות הכי משמעותיים, והוא מוכן לספר מה קרה בהם בלי לטייח. לספר את האמת. הוא לא חס על מדינאים, על פוליטיקאים, על שוטרים, על גנרלים, על משפטנים, על עסקנים, על אידיאולוגים. הוא לא חס גם על עצמו ומונה שגיאות והישגים, מתאר רגעי ניצחון ורגעי תבוסה. כן, כולל המשפט ההוא. כולל הנשיקה, החקירה וההרשעה.
רק בסוף הקריאה תגלו שהספר הזה הוא לא ספר על חיים רמון. זהו ספר על ישראל מבעד לעיניו של רמון. כמוהו, זו ישראל תוססת, יצירתית ומקורית. כמוהו, זו ישראל מיואשת ומלאת תקווה. במהלך הקריאה ודאי תצחקו, תופתעו, תיעצבו, תסכימו, לא תסכימו, תתרגזו. בטוח שתתרגזו. אבל לרגע לא תשתעממו.
חיים רמון נולד ב-1950 ביפו לניצולי שואה. שירת כקצין מודיעין בחיל האוויר. החל את פעילותו הפוליטית עם לובה אליאב והיה יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה (1984-1978), שימש כחבר כנסת (2009-1983), היה שר הבריאות בממשלת רבין (1994-1992), שר הפנים בממשלות פרס וברק, שר בממשלת שרון ובממשלת אולמרט (כשר המשפטים וכמשנה לראש הממשלה), יו"ר ועדת החוץ והביטחון ויו"ר ההסתדרות החדשה (1995-1994).
שני מאפיינים חשובים מבדילים את חיים רמון מרוב שאר המנהיגים, בעבר או בהווה: ראשית, הוא לקח חלק פעיל כמעט בכל החלטה חשובה שהתקבלה בישראל בארבעת העשורים האחרונים. כחבר כנסת, כשר, כיושב ראש ההסתדרות, כמשנה לראש הממשלה, כמשענת למנהיג, כאופוזיציה למנהיג – תמיד היה רמון בלב העשייה: מאוסלו ועד ההתנתקות, מחוק הבריאות ועד לרפורמה בהסתדרות, מגדר ההפרדה ועד היציאה מלבנון, מהתרגיל המסריח ועד המפץ הפוליטי של קדימה. רמון הוא לא אחד שמחכה לראות מה יקרה. הוא גורם לדברים לקרות.
המאפיין השני שמייחד אותו הוא שהאיש אומר מה שהוא חושב. ישר בפנים. כך בנאום הלווייתנים, שחזה את קריסתה הסופית של מפלגת העבודה; כך במאבקו הנחרץ נגד המהפכה החוקתית, שהפך אותו לחריג במחנה השמאל. רמון לא מכבס מילים, לא מתעטף בשתיקה, לא מפחד מאמת לא פופולרית. הוא לא מפחד מהמחנה היריב ולא מהמחנה שלו, והוא לא מהסס ללכת נגד הרוח.
זאת הסיבה שהספר שלו מרתק. הוא היה במקומות הכי משמעותיים, והוא מוכן לספר מה קרה בהם בלי לטייח. לספר את האמת. הוא לא חס על מדינאים, על פוליטיקאים, על שוטרים, על גנרלים, על משפטנים, על עסקנים, על אידיאולוגים. הוא לא חס גם על עצמו ומונה שגיאות והישגים, מתאר רגעי ניצחון ורגעי תבוסה. כן, כולל המשפט ההוא. כולל הנשיקה, החקירה וההרשעה.
רק בסוף הקריאה תגלו שהספר הזה הוא לא ספר על חיים רמון. זהו ספר על ישראל מבעד לעיניו של רמון. כמוהו, זו ישראל תוססת, יצירתית ומקורית. כמוהו, זו ישראל מיואשת ומלאת תקווה. במהלך הקריאה ודאי תצחקו, תופתעו, תיעצבו, תסכימו, לא תסכימו, תתרגזו. בטוח שתתרגזו. אבל לרגע לא תשתעממו.
חיים רמון נולד ב-1950 ביפו לניצולי שואה. שירת כקצין מודיעין בחיל האוויר. החל את פעילותו הפוליטית עם לובה אליאב והיה יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה (1984-1978), שימש כחבר כנסת (2009-1983), היה שר הבריאות בממשלת רבין (1994-1992), שר הפנים בממשלות פרס וברק, שר בממשלת שרון ובממשלת אולמרט (כשר המשפטים וכמשנה לראש הממשלה), יו"ר ועדת החוץ והביטחון ויו"ר ההסתדרות החדשה (1995-1994).
